Morocco 2017
  • Home
  • Blogs
    • 1 Day With US
    • San Francisco Blog
    • World Photo blog
  • Who am I ?
  • My Visual Art

חג חנוכה מעורב בסוכות שמח! והודעה מפתיעה: ״אני כבר לא בתול״

9/28/2010

0 Comments

 
חג שמח. שמח מאד!

יצאתי (לכבוד חג הסוכות כמובן) לחגוג קצת מחוץ לעיר. כמה רחוק? ׳רק׳ 300 ק״מ מזרחית מסן פרנסיסקו, לאחד הפארקים הידועים בארה״ב: פארק יוסמיטי.
עצרו הכל!, נא לראות תמונות בלינק הזה: זה הלינק. ונא לראות וידאו (מצולם וערוך באייפון) בלינק הזה: זה הלינק של הוידאו, כן כן, זה הערוך.

ועכשיו אתם מבינים מדוע החג שמח.
אז לסבר את האוזן:
יצאתי לנסיעת מבחן (לפני מסעות יותר ארוכים ברחבי דרום- מערב ארה״ב) עם האופנוע שלי. לא פשוט בכלל, אבל ברגע שיצאתי מהכבישים המהירים והפקוקים- תענוג. ברגע שהגעתי לכבישים המפותלים והמצוקיים- הרגשת עילוי.

אז אחרי שש שעות נסיעה על האופנוע (כן, הידיים והביצים ממשיכות לרעוד 5 דקות, גם אחרי שמכבים את האופנוע בניסיון לתדלק). ואפילו חנוכה הופיע כשגיליתי נס כד שמן קטן, רק שהשמן היה מסוג שונה- דלק,שגלון אחד ממנו הספיק לשישים מייל, בהחלט נס לעומת הצריכה בתוך העיר.
יופי, אז אחרי שהלכו הרומאים, הגיע הפארק עצמו, ואיתו סוכה, כמעט כשרה. הסוכה, שלמעשה היתה אוהל קנבס, עם רצפת עץ, מיטות עם מצעים, וחימום היתה אחלה מקום לישון בו. מה לעשות שזה מה שהאמריקאים קוראים ׳קמפינג׳.

הפארק למעשה ממוקם בתוך עמק אדיר שנחצב ע״י קרחון לפני מיליוני שנה והשאיר מצוקים מרשימים בהפרשי גבהים של 900 מטר,המצוקים נמצאים בזווית אנכית מה שהופך את העמק לאחד המקומות המבוקשים ביותר לקפיצת בסיס (בייס ג׳אמפינג) ולאתר טרקים מתויר, שמגיע לגובה 8200 רגל.  

אז כבר ראיתם את המראות? נתפס לי החיוך, ואני לא מצליח להוריד אותו.. ;)))))

מזל שאני מבוטח ביטוח הראל אתגר, פלוס פינוי אווירי והטסת ארון בחינם... חס וחלילה, אבל בגלל שאני יודע שאמא, את לא קוראת את זה בכלל, אז אני יכול לכתוב דברים שיגרמו לך להגיד לי (כאמור, אם היית קוראת) ״אפילו לא בצחוק אתה שומע?, אני לא מוכנה שתדבר ככה!״

אה!! כמעט שכחתי! אני כבר לא בתול! כמו שהבטחתי בכותרת, סחבק כבר לא בתול. נכון לשורות אלו, כבר צילמתי 2 סרטי 16 מ״מ פילם, כל סרט 100 רגל משמע 33 מטר משמע 200 שניות משמע 4800 פריימים.
4800 פריימים שמפתחים בבית ספר, ובקרוב אני אפתח לבד.
4800 פריימים שמתחברים לסרטון באיכות נדירה, שחור לבן, עם שערה קטנה שלפעמים מופיעה באחת הפינות של המסך, ונעלמת כמות שבאה.

מה עוד? פרויקט סאונד, סרט סוג ב׳ שאני משתתף פעיל בו, גם כשחקן... כסף שבורח ומהר, בקרוב הופעה של אל.סי.די סאונד סיסטמס, כמעט נהרגתי בצומת סואן במרכז סן פרנסיסקו ואחלה ארוחה חגיגית לחברים, לכבוד הדירה החדשה שלי.

מישהו אמר ג׳ק רובינסון? כי עבר כבר חודש וחצי פה... אוף איך הזמן רץ אפילו כשמתענגים על כל רגע, לפחות פעמיים.

ולפינה הירוקה, כמעט.
אז פארק בארה״ב חייב להיות ירוק. כמעט.
נורא נחמדים לסביבה פה: עלונים ממוחזרים שהמו״לים מחזירים את טביעת הרגל הפחמנית שלהם ע״י שתילת עצים חדשים. פחי מחזור בכל מקום, אוטובוס היברידי חינם ברחבי הפארק לחסוך נסיעות רכבים של המבקרים, וכן, אפילו נורות חסכניות בבקתות.
א ב ל...
אמריקה כמו אמריקה (מישהו אמר בהרמת הטון ״אה ומה עם ישראל!?״)
תרבות הצריכה ממשיכה לזהם את הסביבה ואולי חשוב לא פחות, את השומנים האנושיים. באמצע הפארק תוכלו למצוא:
בופה אכול כפי יכולתך, פיצה, רי-פיל לקולה, מרכז הטענה ואינטרנט אלחוטי, בריכה...(?) ובר. כמובן הכל מוגש בכלים חד פעמיים, ממש ליד פח המחזור...כמו כוסות רוח (חד פעמיות) למת..

אפילו הדובים התמכרו לג׳אנק פוד ויש פה מגבלות מאד מחמירות על השארת אוכל או כל מוצר שמפיץ ריח, באוטו, או בבקתה..
חג סוכות ירוק ושמח..
0 Comments

At the Bottom of my Suitcase

9/16/2010

0 Comments

 
.בתחתית המזוודה וסליחה

טוב. אז עם לפטופ חדש, אופנוע, שיעורי בית והרבה ספות, יצאתי לגיבושון 2010 ברחבי דירות סן פרנסיסקו.
חוסר ההחלטיות שלי מימיי הראשונים פה, עכשיו עולה לי ביוקר, כשדירות אחרות לא מסתדרות. אני מטייל בינות חברים ישנים, חדשים, תלוי בלו״ז שלהם בשביל לחזור לנוח בביתם, וגם אז, בלי מיטה באמת, מתעפץ בישיבה, או נשכב על השטיח בסלון. ואם הם לא בבית, חוזר לפארק האהוב עליי בעיר הזו, נהנה מהשמש, וסובל מצפיה בחיי החברה שמסביבי ושפחות סובבים אותי
מוריד את הקווים האדומים שלי, הן במיקום הדירות המבוקשות, הן במספר השותפים. ואפילו בגילם (כדאי לקרוא עד הסוף...). 
אפילו את הווטו לא לבקר בשירותים ציבוריים ליותר מעשרים שניות, נאלץ לשבור לעיתים תכופות. למרות שרכשתי חברים חדשים רבים, עדיין, בלי מקום משלי, מרגיש בודד, ותלוי באחרים.

טוב. חוץ מפרט שולי זה, אינני יכול להתלונן כלל וכלל:  אני נמצא באזור מדהים בעולם, אנשים אדיבים ופתוחים, בית ספר מעניין לרוב, מרצים מוכשרים, חברים חדשים ומוכשרים לעיתים אף יותר, חוויות מדהימות עוטפות אותי, והעתיד הלא ברור, רק מאפשר לי  עוד ועוד תכנונים מרחיקי לכת אפילו עד ארגנטינה.
אפרופו עתיד, החזרה בהתעסקות באומנות, באקדמיה שהיא הרבה יותר פרקטית, גרמה לי לחשוב לאחרונה על פרנסה. כן כן. פרנסה, מילת גנאי בבצלאל. לאחרונה אני חושב שעבודת הבמאי פחות מתאימה לי, הן בניהול פרויקטים גדולים, והן בדחיינות שלי. וזה מביא אותי למחשבה להתמקד בצילום עצמו. (קולנוע, קליפים, פרויקטים וכו׳).
אני מתחיל לצלם בפילם, מרתק. להטעין רצועה פילם במצלמת 16 מ״מ מלפני שני עשורים, לצלם לפי מד האור, לחכות ליום בשבוע שמפתחים בבית ספר (כן ירוני, בחינם!) להחליף סרט כל 2 דקות ו 45 שניות של צילום.. מרתק
 כל כך מרתק.
המועקה של חוסר בדירה הגיעה לממדים חדשים, מה שהביא אותי להסכים כמעט להכל.

אז... מצאתי דירה!! סוף סוף, באזור שחיפשתי, בבית קטן וחם, עם הרגשה מאד ביתית, בעיקר בגלל השותפה החדשה שלי- סיביל.
דר לכלכלה בהתמחות חקלאית. וכן, היא בת 56. (אמא, דיי, אני לא הולך להחליף אותך, אל דאגה).
אז אכן חוויה מעניינת. אני יכול לחשוב כאילו יש לי שתי שותפות בנות 28, פחות או יותר...
אז מזה חודש ושבוע, זו הפעם הראשונה שאני רואה את תחתית המזוודה שלי. בחיים לא חשבתי שלסדר בגדים בארון יעשה לי מצב רוח כל כך טוב. עכשיו אפשר להתרכז בלימודים, פחות או יותר, ובצום המתקרב.
את הסליחה שלי ביקשתי ממי שצריך.
אם את/אתה חושב/חושבת שעליך לקבל סליחה מצידי, אנא פנה/י בכתב לכתובת דירתי החדשה:
317A , San-carlos st. San-Fransico, California
.
נא לא לשלוח קניות מ
EBAY
0 Comments

לכבוד השנה החדשה: שני פוסטים במחיר אחד

9/6/2010

0 Comments

 
איך לימודים צריכים להראות, מדבריות ולחה ירוקה.

וואו, איזה שבוע עובר עליי, כבר ביום הראשון ללימודים (נגמר שבוע האוריינטציה) חתכתי והדבקתי פילם 16 מ״מ, ידעתי בדיוק באיזה יום באוקטובר אני מגיש את הפרויקט השלישי שלי ומה יהיה הנושא שלו, קיבלתי הרצאה מאלפת מצלם סטילס ווידאו מפורסם על מסעותיו בעולם והפרויקט האחרון על חשיפת הזוועות בסודן.
ביום השני התרכזתי בקורסים טכניים, שיעורים מתקדמים לכלי עריכה דיגיטליים לתמונה ווידאו. ושיעור בו אני בוחר מרצה מכלל המרצים שילווה אותי אישית בפרויקט שאני מריץ.. לא רע.

על שארית השבוע החלטתי לוותר לטובת יציאה למה שאמור להיות אחד האירועים ההזויים בחוף המערבי, או בכלל:

קהילת ברנינג מן 2010
300 דולר ׳בלבד׳ יקנו לך אזרחות זמנית לשבוע בקעת המלח היבשה במדבר נבאדה, בלק רוק סיטי.
 48 אלף איש. מאות מיצגי אומנות (אינסטליישנס) שנבחרו בקפידה, לבוש מינמלי בלבד ועדיפות למוהוק צבוע בשלושה צבעים לפחות. כל מה שנכנס לקהילה נצרך או מחולק ל׳אזרחים׳ אחרים.
בדרך כלל מטפלים יפה ב׳בתולים׳ שמגיעים בפעם הראשונה. 36 מעלות ביום, 10 מעלות בלילה, סופות חול אדירות שדורשות מסכות רופאים וגוגלס לעיניים.
מה שבטוח- הפוסט הבא יהיה מאד מעניין. לפחות לי.

ול ׳לחה הירוקה׳
הפינה להיום ילדים תלמד אתכם למה ירוק, לא תמיד יעיל.
כבר סיפרתי לכם על האוטובוסים החשמליים שעוצרים כל בלוק, ונמצאים בכל פינה. אז לאחר התרשמותי התיירותית, הבנתי שהמצב המשופר של התחבורה הציבורית הביא לבעיה הפוכה: קודם כל, גיליתי שלפעמים לחכות 7 דקות לאוטובוס שיקח אותך שישה בלוקים (כלומר 6 עצירות פלוס רמזורים) יותר איטי מאשר ללכת אותם ברגל.
ירוק אך איטי. אבל יש גם יתרונות: לדוגמה כשאתה לקראת רחוב ראשי ורואה את האוטובוס שלך חולף על פני הרחוב ועל פניך, פשוט תופס ריצה קלה לפינת הרחוב הבאה (בלוק) ותופס את האוטובוס בתחנה הבאה. (עובד. נבדק.)
בפוסט הבא אני מניח שאתרכז בחוויות מהפסטיבל.
חכו חכו לפוסט הבא. ;)

אז לא הצלחתי לשחרר את הפוסט הקודם לפני הפסטיבל, ולכן קיבלתם שני פוסטים ביחד, במיוחד לשנה החדשה:

ברנינג פאקינג מן

שלום רב. במקומכם, הייתי מתחיל בלצפות בתמונות. ואולי גם שם מסיים.
האירוע הכי הזוי ומיוחד שהייתי בו בחיי. בין 40-50 אלף איש, מכל הגילאים והמינים מגיעים לקהילה במדבר. מיצגי אמנות ענקיים, מיעוט בבגדים ואם כבר אז רק בתחפושות, רכבים ומחנות מחופשים ביתר השקעה.

קהילה ללא השארת זכר- שום דבר לא ישאר באזור אחרי שהמלחמה תגמר. אשפה נלקחת על ידך לאזורי מחזור ייעודיים בעיר הקרובה (110 ק״מ). כולל שמנים, בטריות ומים אפורים (הרבה מחנות מביאים מתקני אידוי, ובכך מחזירים את המים לאוויר).
כל מוצר צריכה שמביאים- משתמשים ומחלקים לכל מי שמבקר את המחנה שלך. הכל נצרך בקהילה.  אין החלפת כסף- קהילה ללא ממון, אם תבקש משהו, יתנו לך. אם הוא יקר ערך, תוכל להחליף אותו במוצר שווה ערך שבבעלותך.
הצג את האומנות שלך- חוץ ממאות המיצגים בשטח של 4 מייל מרובע, כל מחנה מתעטף באווירה שונה: מספרות, בארים, מועדונים, מסעדות, מיני גולף. כל מה שתוכלו למצוא בעיר. מחנה קפה להאנג אובר, מחנות מועדונים מושקעים כאילו היו על חוף תל-אביב. מחנות ברים, מחנות מקלחות, מספרות, מגרשי טניס, מיני גולף ועוד ועוד.

ביום- כולם מחפשים מפלט מהשמש ומסופות חול אדירות שמורידות את הראות למטרים בודדים, וקשיי נשימה רציניים.
בלילה- העיר מתעוררת: מאות מועדונים מרמקולים ביתיים ועד במות ענק בגובה 30 מטרים. אמנים ודיג'יים מכל העולם, אלפי אנשים מחופשים, ערומים, מתודלקים, שמחים, מחלקים אהבה, ערומים, שמחים.

עד לזריחה, אז מקבלים את השמש בחיבוק, ובמסיבות זריחה באמצע המדבר..
ושוב, היום והחום מגיעים, וצריך גם לישון כמה שעות לפני הלילה הבא.

בדרך חזרה, תרמתי כסף לקזינו ברינו, ויאללה חזרה ל..
אה כן, לימודים
:)

לתמונות
לוידאו- רק דרך פייסבוק
0 Comments

    My Blog

    FOR ENGLISH VERSION,
      Click HERE (google translate)

    Picture
    Harel Ben-Nun, Cinemaphotographer