אני מודה.
כחבר במגמה ירוקה, כראש התא הירוק בבצלאל וכאח לפעילה סביבתית ומרצה לקיימות,
אני לא בדיוק דוגמה לפעיל סביבתי-
נוסע באופנוע ברחבי העיר והיבשת, שוהה בפרויקט מגורים ראוותני שלא בדיוק מחזיר את טביעת הרגל הפחמנית שלו לכדור (פרטים בהמשך), נוסע ברכב 1,800 מייל לדאלאס, רק כדי לחגוג את חג ההודיה. ואז טס חזרה. קופץ לביקור בברזיל, מתכנן ביקור בהוואי ועוד ועוד.
באופן כללי, בניסיון להיות פעיל סביבתי, החלטתי שאני אנסה לא להטיף מוסר. אני עושה מה שנראה לי לנכון, אם מתעניינים למה, מסביר להם את הסיבות הסביבתיות.
שקיות ניילון, מחזור, קומפוסט, הקטנת צריכת הבשר, ביצי חופש, שימוש במעליות לפחות לשלוש קומות, פרויקטים להקטנת בדלי סיגריות ברחובות, אני מנסה לפעול בצורה ירוקה יותר, איפה שאני יכול. בחיי היום יום- מוצא פתרונות סביבתיים, אבל מאד מנסה לא לפגוע באיכות חיי.
את השורה האחרונה לקחתי קצת רחוק מדיי כשמצאתי פרויקט מגורים על הטיילת בסן- פרנסיסקו, פרויקט עם שאיפה מיוחדת, להיות כמה שיותר רחוק מסביבתי:
2 ג׳קוזים (אחד בחוץ) מחוממים 24/7, 2 בריכות בחוץ מחוממות ותאורת מסדרונות דולקת כל הזמן.
,1,200 איש מתגוררים בפרויקט הזה, ובלי מקום אחד להפטר מאשפה רטובה, שלא לדבר על פח מחזור לגאולה.
הפרויקט הזה הוא עוף מוזר שהוקם לא מזמן יחסית לעיר שממחזרת כבר מ1995, ושבכל שכונה בה יש הפרדת אשפה לקומפוסט ומחזור באיסוף שבועי.
אפילו באירועי רחוב ענקיים, מוצבים פחי קומפוסט ומחזור, עם מתנדבים ליד כל פח שמסבירים איפה לזרוק מה, עיר בה הסטודנטים בבית ספר שלי, מסבירים לי איזה פלסטיק יכול להיות ממוחזר, ואיזה לא.
אפילו במלון בסאו-פאולו האורות במסדרונות עקבו אחריי ונדלקו אחד אחר השני.
מה שמביא אותי לברזיל ולפינה רגילה בפוסט הירקרק הזה:
נחתתי בסאו פאולו, ברזני, קיבל אותי בזרועות פתוחות אחרי שכל שכונת איגואטאמי מכירה אותו.
התחלתי להשחיז את המילים בפורטוגזית, וללמוד את החוסרים.
אחרי סופשבוע הזוי, במועדוני עילית, בטורניר פוקר גדול ( כבוד מקום רביעי) המשכנו בטיסה 'קצרה' ( 5 שעות) צפונה לפורטאלזה, פאראקורו: עיירת גלישת קייט קטנה, על רצועת חוף טרופית עם דיונות חול מעליה.
הבריחה מהקור האמריקאי לחום הדרום אמריקאי, עושה לי טוב.
28 מעלות, ביום, בלילה, 21 מעלות במים.
רוח מנשבת כל היום, והציוד גלישה שברזני ובורג קנו לי בארץ, מתאים לי פיקס.
קשה, קשה מאד
ופחות בציניות: אחרי חמישה חודשים- מתגעגע מספיק ללוקה, למשפחה ביחד עם אחד עשרה וחצי אחיינים, ולמיטה משלי, בלי מזוודה
כחבר במגמה ירוקה, כראש התא הירוק בבצלאל וכאח לפעילה סביבתית ומרצה לקיימות,
אני לא בדיוק דוגמה לפעיל סביבתי-
נוסע באופנוע ברחבי העיר והיבשת, שוהה בפרויקט מגורים ראוותני שלא בדיוק מחזיר את טביעת הרגל הפחמנית שלו לכדור (פרטים בהמשך), נוסע ברכב 1,800 מייל לדאלאס, רק כדי לחגוג את חג ההודיה. ואז טס חזרה. קופץ לביקור בברזיל, מתכנן ביקור בהוואי ועוד ועוד.
באופן כללי, בניסיון להיות פעיל סביבתי, החלטתי שאני אנסה לא להטיף מוסר. אני עושה מה שנראה לי לנכון, אם מתעניינים למה, מסביר להם את הסיבות הסביבתיות.
שקיות ניילון, מחזור, קומפוסט, הקטנת צריכת הבשר, ביצי חופש, שימוש במעליות לפחות לשלוש קומות, פרויקטים להקטנת בדלי סיגריות ברחובות, אני מנסה לפעול בצורה ירוקה יותר, איפה שאני יכול. בחיי היום יום- מוצא פתרונות סביבתיים, אבל מאד מנסה לא לפגוע באיכות חיי.
את השורה האחרונה לקחתי קצת רחוק מדיי כשמצאתי פרויקט מגורים על הטיילת בסן- פרנסיסקו, פרויקט עם שאיפה מיוחדת, להיות כמה שיותר רחוק מסביבתי:
2 ג׳קוזים (אחד בחוץ) מחוממים 24/7, 2 בריכות בחוץ מחוממות ותאורת מסדרונות דולקת כל הזמן.
,1,200 איש מתגוררים בפרויקט הזה, ובלי מקום אחד להפטר מאשפה רטובה, שלא לדבר על פח מחזור לגאולה.
הפרויקט הזה הוא עוף מוזר שהוקם לא מזמן יחסית לעיר שממחזרת כבר מ1995, ושבכל שכונה בה יש הפרדת אשפה לקומפוסט ומחזור באיסוף שבועי.
אפילו באירועי רחוב ענקיים, מוצבים פחי קומפוסט ומחזור, עם מתנדבים ליד כל פח שמסבירים איפה לזרוק מה, עיר בה הסטודנטים בבית ספר שלי, מסבירים לי איזה פלסטיק יכול להיות ממוחזר, ואיזה לא.
אפילו במלון בסאו-פאולו האורות במסדרונות עקבו אחריי ונדלקו אחד אחר השני.
מה שמביא אותי לברזיל ולפינה רגילה בפוסט הירקרק הזה:
נחתתי בסאו פאולו, ברזני, קיבל אותי בזרועות פתוחות אחרי שכל שכונת איגואטאמי מכירה אותו.
התחלתי להשחיז את המילים בפורטוגזית, וללמוד את החוסרים.
אחרי סופשבוע הזוי, במועדוני עילית, בטורניר פוקר גדול ( כבוד מקום רביעי) המשכנו בטיסה 'קצרה' ( 5 שעות) צפונה לפורטאלזה, פאראקורו: עיירת גלישת קייט קטנה, על רצועת חוף טרופית עם דיונות חול מעליה.
הבריחה מהקור האמריקאי לחום הדרום אמריקאי, עושה לי טוב.
28 מעלות, ביום, בלילה, 21 מעלות במים.
רוח מנשבת כל היום, והציוד גלישה שברזני ובורג קנו לי בארץ, מתאים לי פיקס.
קשה, קשה מאד
ופחות בציניות: אחרי חמישה חודשים- מתגעגע מספיק ללוקה, למשפחה ביחד עם אחד עשרה וחצי אחיינים, ולמיטה משלי, בלי מזוודה
