איך לימודים צריכים להראות, מדבריות ולחה ירוקה.
וואו, איזה שבוע עובר עליי, כבר ביום הראשון ללימודים (נגמר שבוע האוריינטציה) חתכתי והדבקתי פילם 16 מ״מ, ידעתי בדיוק באיזה יום באוקטובר אני מגיש את הפרויקט השלישי שלי ומה יהיה הנושא שלו, קיבלתי הרצאה מאלפת מצלם סטילס ווידאו מפורסם על מסעותיו בעולם והפרויקט האחרון על חשיפת הזוועות בסודן.
ביום השני התרכזתי בקורסים טכניים, שיעורים מתקדמים לכלי עריכה דיגיטליים לתמונה ווידאו. ושיעור בו אני בוחר מרצה מכלל המרצים שילווה אותי אישית בפרויקט שאני מריץ.. לא רע.
על שארית השבוע החלטתי לוותר לטובת יציאה למה שאמור להיות אחד האירועים ההזויים בחוף המערבי, או בכלל:
קהילת ברנינג מן 2010
300 דולר ׳בלבד׳ יקנו לך אזרחות זמנית לשבוע בקעת המלח היבשה במדבר נבאדה, בלק רוק סיטי.
48 אלף איש. מאות מיצגי אומנות (אינסטליישנס) שנבחרו בקפידה, לבוש מינמלי בלבד ועדיפות למוהוק צבוע בשלושה צבעים לפחות. כל מה שנכנס לקהילה נצרך או מחולק ל׳אזרחים׳ אחרים.
בדרך כלל מטפלים יפה ב׳בתולים׳ שמגיעים בפעם הראשונה. 36 מעלות ביום, 10 מעלות בלילה, סופות חול אדירות שדורשות מסכות רופאים וגוגלס לעיניים.
מה שבטוח- הפוסט הבא יהיה מאד מעניין. לפחות לי.
ול ׳לחה הירוקה׳
הפינה להיום ילדים תלמד אתכם למה ירוק, לא תמיד יעיל.
כבר סיפרתי לכם על האוטובוסים החשמליים שעוצרים כל בלוק, ונמצאים בכל פינה. אז לאחר התרשמותי התיירותית, הבנתי שהמצב המשופר של התחבורה הציבורית הביא לבעיה הפוכה: קודם כל, גיליתי שלפעמים לחכות 7 דקות לאוטובוס שיקח אותך שישה בלוקים (כלומר 6 עצירות פלוס רמזורים) יותר איטי מאשר ללכת אותם ברגל.
ירוק אך איטי. אבל יש גם יתרונות: לדוגמה כשאתה לקראת רחוב ראשי ורואה את האוטובוס שלך חולף על פני הרחוב ועל פניך, פשוט תופס ריצה קלה לפינת הרחוב הבאה (בלוק) ותופס את האוטובוס בתחנה הבאה. (עובד. נבדק.)
בפוסט הבא אני מניח שאתרכז בחוויות מהפסטיבל.
חכו חכו לפוסט הבא. ;)
אז לא הצלחתי לשחרר את הפוסט הקודם לפני הפסטיבל, ולכן קיבלתם שני פוסטים ביחד, במיוחד לשנה החדשה:
ברנינג פאקינג מן
שלום רב. במקומכם, הייתי מתחיל בלצפות בתמונות. ואולי גם שם מסיים.
האירוע הכי הזוי ומיוחד שהייתי בו בחיי. בין 40-50 אלף איש, מכל הגילאים והמינים מגיעים לקהילה במדבר. מיצגי אמנות ענקיים, מיעוט בבגדים ואם כבר אז רק בתחפושות, רכבים ומחנות מחופשים ביתר השקעה.
קהילה ללא השארת זכר- שום דבר לא ישאר באזור אחרי שהמלחמה תגמר. אשפה נלקחת על ידך לאזורי מחזור ייעודיים בעיר הקרובה (110 ק״מ). כולל שמנים, בטריות ומים אפורים (הרבה מחנות מביאים מתקני אידוי, ובכך מחזירים את המים לאוויר).
כל מוצר צריכה שמביאים- משתמשים ומחלקים לכל מי שמבקר את המחנה שלך. הכל נצרך בקהילה. אין החלפת כסף- קהילה ללא ממון, אם תבקש משהו, יתנו לך. אם הוא יקר ערך, תוכל להחליף אותו במוצר שווה ערך שבבעלותך.
הצג את האומנות שלך- חוץ ממאות המיצגים בשטח של 4 מייל מרובע, כל מחנה מתעטף באווירה שונה: מספרות, בארים, מועדונים, מסעדות, מיני גולף. כל מה שתוכלו למצוא בעיר. מחנה קפה להאנג אובר, מחנות מועדונים מושקעים כאילו היו על חוף תל-אביב. מחנות ברים, מחנות מקלחות, מספרות, מגרשי טניס, מיני גולף ועוד ועוד.
ביום- כולם מחפשים מפלט מהשמש ומסופות חול אדירות שמורידות את הראות למטרים בודדים, וקשיי נשימה רציניים.
בלילה- העיר מתעוררת: מאות מועדונים מרמקולים ביתיים ועד במות ענק בגובה 30 מטרים. אמנים ודיג'יים מכל העולם, אלפי אנשים מחופשים, ערומים, מתודלקים, שמחים, מחלקים אהבה, ערומים, שמחים.
עד לזריחה, אז מקבלים את השמש בחיבוק, ובמסיבות זריחה באמצע המדבר..
ושוב, היום והחום מגיעים, וצריך גם לישון כמה שעות לפני הלילה הבא.
בדרך חזרה, תרמתי כסף לקזינו ברינו, ויאללה חזרה ל..
אה כן, לימודים
:)
לתמונות
לוידאו- רק דרך פייסבוק
וואו, איזה שבוע עובר עליי, כבר ביום הראשון ללימודים (נגמר שבוע האוריינטציה) חתכתי והדבקתי פילם 16 מ״מ, ידעתי בדיוק באיזה יום באוקטובר אני מגיש את הפרויקט השלישי שלי ומה יהיה הנושא שלו, קיבלתי הרצאה מאלפת מצלם סטילס ווידאו מפורסם על מסעותיו בעולם והפרויקט האחרון על חשיפת הזוועות בסודן.
ביום השני התרכזתי בקורסים טכניים, שיעורים מתקדמים לכלי עריכה דיגיטליים לתמונה ווידאו. ושיעור בו אני בוחר מרצה מכלל המרצים שילווה אותי אישית בפרויקט שאני מריץ.. לא רע.
על שארית השבוע החלטתי לוותר לטובת יציאה למה שאמור להיות אחד האירועים ההזויים בחוף המערבי, או בכלל:
קהילת ברנינג מן 2010
300 דולר ׳בלבד׳ יקנו לך אזרחות זמנית לשבוע בקעת המלח היבשה במדבר נבאדה, בלק רוק סיטי.
48 אלף איש. מאות מיצגי אומנות (אינסטליישנס) שנבחרו בקפידה, לבוש מינמלי בלבד ועדיפות למוהוק צבוע בשלושה צבעים לפחות. כל מה שנכנס לקהילה נצרך או מחולק ל׳אזרחים׳ אחרים.
בדרך כלל מטפלים יפה ב׳בתולים׳ שמגיעים בפעם הראשונה. 36 מעלות ביום, 10 מעלות בלילה, סופות חול אדירות שדורשות מסכות רופאים וגוגלס לעיניים.
מה שבטוח- הפוסט הבא יהיה מאד מעניין. לפחות לי.
ול ׳לחה הירוקה׳
הפינה להיום ילדים תלמד אתכם למה ירוק, לא תמיד יעיל.
כבר סיפרתי לכם על האוטובוסים החשמליים שעוצרים כל בלוק, ונמצאים בכל פינה. אז לאחר התרשמותי התיירותית, הבנתי שהמצב המשופר של התחבורה הציבורית הביא לבעיה הפוכה: קודם כל, גיליתי שלפעמים לחכות 7 דקות לאוטובוס שיקח אותך שישה בלוקים (כלומר 6 עצירות פלוס רמזורים) יותר איטי מאשר ללכת אותם ברגל.
ירוק אך איטי. אבל יש גם יתרונות: לדוגמה כשאתה לקראת רחוב ראשי ורואה את האוטובוס שלך חולף על פני הרחוב ועל פניך, פשוט תופס ריצה קלה לפינת הרחוב הבאה (בלוק) ותופס את האוטובוס בתחנה הבאה. (עובד. נבדק.)
בפוסט הבא אני מניח שאתרכז בחוויות מהפסטיבל.
חכו חכו לפוסט הבא. ;)
אז לא הצלחתי לשחרר את הפוסט הקודם לפני הפסטיבל, ולכן קיבלתם שני פוסטים ביחד, במיוחד לשנה החדשה:
ברנינג פאקינג מן
שלום רב. במקומכם, הייתי מתחיל בלצפות בתמונות. ואולי גם שם מסיים.
האירוע הכי הזוי ומיוחד שהייתי בו בחיי. בין 40-50 אלף איש, מכל הגילאים והמינים מגיעים לקהילה במדבר. מיצגי אמנות ענקיים, מיעוט בבגדים ואם כבר אז רק בתחפושות, רכבים ומחנות מחופשים ביתר השקעה.
קהילה ללא השארת זכר- שום דבר לא ישאר באזור אחרי שהמלחמה תגמר. אשפה נלקחת על ידך לאזורי מחזור ייעודיים בעיר הקרובה (110 ק״מ). כולל שמנים, בטריות ומים אפורים (הרבה מחנות מביאים מתקני אידוי, ובכך מחזירים את המים לאוויר).
כל מוצר צריכה שמביאים- משתמשים ומחלקים לכל מי שמבקר את המחנה שלך. הכל נצרך בקהילה. אין החלפת כסף- קהילה ללא ממון, אם תבקש משהו, יתנו לך. אם הוא יקר ערך, תוכל להחליף אותו במוצר שווה ערך שבבעלותך.
הצג את האומנות שלך- חוץ ממאות המיצגים בשטח של 4 מייל מרובע, כל מחנה מתעטף באווירה שונה: מספרות, בארים, מועדונים, מסעדות, מיני גולף. כל מה שתוכלו למצוא בעיר. מחנה קפה להאנג אובר, מחנות מועדונים מושקעים כאילו היו על חוף תל-אביב. מחנות ברים, מחנות מקלחות, מספרות, מגרשי טניס, מיני גולף ועוד ועוד.
ביום- כולם מחפשים מפלט מהשמש ומסופות חול אדירות שמורידות את הראות למטרים בודדים, וקשיי נשימה רציניים.
בלילה- העיר מתעוררת: מאות מועדונים מרמקולים ביתיים ועד במות ענק בגובה 30 מטרים. אמנים ודיג'יים מכל העולם, אלפי אנשים מחופשים, ערומים, מתודלקים, שמחים, מחלקים אהבה, ערומים, שמחים.
עד לזריחה, אז מקבלים את השמש בחיבוק, ובמסיבות זריחה באמצע המדבר..
ושוב, היום והחום מגיעים, וצריך גם לישון כמה שעות לפני הלילה הבא.
בדרך חזרה, תרמתי כסף לקזינו ברינו, ויאללה חזרה ל..
אה כן, לימודים
:)
לתמונות
לוידאו- רק דרך פייסבוק
