.בתחתית המזוודה וסליחה
טוב. אז עם לפטופ חדש, אופנוע, שיעורי בית והרבה ספות, יצאתי לגיבושון 2010 ברחבי דירות סן פרנסיסקו.
חוסר ההחלטיות שלי מימיי הראשונים פה, עכשיו עולה לי ביוקר, כשדירות אחרות לא מסתדרות. אני מטייל בינות חברים ישנים, חדשים, תלוי בלו״ז שלהם בשביל לחזור לנוח בביתם, וגם אז, בלי מיטה באמת, מתעפץ בישיבה, או נשכב על השטיח בסלון. ואם הם לא בבית, חוזר לפארק האהוב עליי בעיר הזו, נהנה מהשמש, וסובל מצפיה בחיי החברה שמסביבי ושפחות סובבים אותי
מוריד את הקווים האדומים שלי, הן במיקום הדירות המבוקשות, הן במספר השותפים. ואפילו בגילם (כדאי לקרוא עד הסוף...). אפילו את הווטו לא לבקר בשירותים ציבוריים ליותר מעשרים שניות, נאלץ לשבור לעיתים תכופות. למרות שרכשתי חברים חדשים רבים, עדיין, בלי מקום משלי, מרגיש בודד, ותלוי באחרים.
טוב. חוץ מפרט שולי זה, אינני יכול להתלונן כלל וכלל: אני נמצא באזור מדהים בעולם, אנשים אדיבים ופתוחים, בית ספר מעניין לרוב, מרצים מוכשרים, חברים חדשים ומוכשרים לעיתים אף יותר, חוויות מדהימות עוטפות אותי, והעתיד הלא ברור, רק מאפשר לי עוד ועוד תכנונים מרחיקי לכת אפילו עד ארגנטינה.
אפרופו עתיד, החזרה בהתעסקות באומנות, באקדמיה שהיא הרבה יותר פרקטית, גרמה לי לחשוב לאחרונה על פרנסה. כן כן. פרנסה, מילת גנאי בבצלאל. לאחרונה אני חושב שעבודת הבמאי פחות מתאימה לי, הן בניהול פרויקטים גדולים, והן בדחיינות שלי. וזה מביא אותי למחשבה להתמקד בצילום עצמו. (קולנוע, קליפים, פרויקטים וכו׳).
אני מתחיל לצלם בפילם, מרתק. להטעין רצועה פילם במצלמת 16 מ״מ מלפני שני עשורים, לצלם לפי מד האור, לחכות ליום בשבוע שמפתחים בבית ספר (כן ירוני, בחינם!) להחליף סרט כל 2 דקות ו 45 שניות של צילום.. מרתק כל כך מרתק.
המועקה של חוסר בדירה הגיעה לממדים חדשים, מה שהביא אותי להסכים כמעט להכל.
אז... מצאתי דירה!! סוף סוף, באזור שחיפשתי, בבית קטן וחם, עם הרגשה מאד ביתית, בעיקר בגלל השותפה החדשה שלי- סיביל. דר לכלכלה בהתמחות חקלאית. וכן, היא בת 56. (אמא, דיי, אני לא הולך להחליף אותך, אל דאגה).
אז אכן חוויה מעניינת. אני יכול לחשוב כאילו יש לי שתי שותפות בנות 28, פחות או יותר...
אז מזה חודש ושבוע, זו הפעם הראשונה שאני רואה את תחתית המזוודה שלי. בחיים לא חשבתי שלסדר בגדים בארון יעשה לי מצב רוח כל כך טוב. עכשיו אפשר להתרכז בלימודים, פחות או יותר, ובצום המתקרב.
את הסליחה שלי ביקשתי ממי שצריך.
אם את/אתה חושב/חושבת שעליך לקבל סליחה מצידי, אנא פנה/י בכתב לכתובת דירתי החדשה:
317A , San-carlos st. San-Fransico, California
.נא לא לשלוח קניות מ
EBAY
טוב. אז עם לפטופ חדש, אופנוע, שיעורי בית והרבה ספות, יצאתי לגיבושון 2010 ברחבי דירות סן פרנסיסקו.
חוסר ההחלטיות שלי מימיי הראשונים פה, עכשיו עולה לי ביוקר, כשדירות אחרות לא מסתדרות. אני מטייל בינות חברים ישנים, חדשים, תלוי בלו״ז שלהם בשביל לחזור לנוח בביתם, וגם אז, בלי מיטה באמת, מתעפץ בישיבה, או נשכב על השטיח בסלון. ואם הם לא בבית, חוזר לפארק האהוב עליי בעיר הזו, נהנה מהשמש, וסובל מצפיה בחיי החברה שמסביבי ושפחות סובבים אותי
מוריד את הקווים האדומים שלי, הן במיקום הדירות המבוקשות, הן במספר השותפים. ואפילו בגילם (כדאי לקרוא עד הסוף...). אפילו את הווטו לא לבקר בשירותים ציבוריים ליותר מעשרים שניות, נאלץ לשבור לעיתים תכופות. למרות שרכשתי חברים חדשים רבים, עדיין, בלי מקום משלי, מרגיש בודד, ותלוי באחרים.
טוב. חוץ מפרט שולי זה, אינני יכול להתלונן כלל וכלל: אני נמצא באזור מדהים בעולם, אנשים אדיבים ופתוחים, בית ספר מעניין לרוב, מרצים מוכשרים, חברים חדשים ומוכשרים לעיתים אף יותר, חוויות מדהימות עוטפות אותי, והעתיד הלא ברור, רק מאפשר לי עוד ועוד תכנונים מרחיקי לכת אפילו עד ארגנטינה.
אפרופו עתיד, החזרה בהתעסקות באומנות, באקדמיה שהיא הרבה יותר פרקטית, גרמה לי לחשוב לאחרונה על פרנסה. כן כן. פרנסה, מילת גנאי בבצלאל. לאחרונה אני חושב שעבודת הבמאי פחות מתאימה לי, הן בניהול פרויקטים גדולים, והן בדחיינות שלי. וזה מביא אותי למחשבה להתמקד בצילום עצמו. (קולנוע, קליפים, פרויקטים וכו׳).
אני מתחיל לצלם בפילם, מרתק. להטעין רצועה פילם במצלמת 16 מ״מ מלפני שני עשורים, לצלם לפי מד האור, לחכות ליום בשבוע שמפתחים בבית ספר (כן ירוני, בחינם!) להחליף סרט כל 2 דקות ו 45 שניות של צילום.. מרתק כל כך מרתק.
המועקה של חוסר בדירה הגיעה לממדים חדשים, מה שהביא אותי להסכים כמעט להכל.
אז... מצאתי דירה!! סוף סוף, באזור שחיפשתי, בבית קטן וחם, עם הרגשה מאד ביתית, בעיקר בגלל השותפה החדשה שלי- סיביל. דר לכלכלה בהתמחות חקלאית. וכן, היא בת 56. (אמא, דיי, אני לא הולך להחליף אותך, אל דאגה).
אז אכן חוויה מעניינת. אני יכול לחשוב כאילו יש לי שתי שותפות בנות 28, פחות או יותר...
אז מזה חודש ושבוע, זו הפעם הראשונה שאני רואה את תחתית המזוודה שלי. בחיים לא חשבתי שלסדר בגדים בארון יעשה לי מצב רוח כל כך טוב. עכשיו אפשר להתרכז בלימודים, פחות או יותר, ובצום המתקרב.
את הסליחה שלי ביקשתי ממי שצריך.
אם את/אתה חושב/חושבת שעליך לקבל סליחה מצידי, אנא פנה/י בכתב לכתובת דירתי החדשה:
317A , San-carlos st. San-Fransico, California
.נא לא לשלוח קניות מ
EBAY
